קרציות שייכות למחלקת העכבישנים (ולא לחרקים). יש להן ארבעה זוגות רגליים, גפי פה דוקרים־מוצצים וגוף פחוס לפני האכלה. הקרציות ניזונות מדם של יונקים, עופות ולעיתים גם זוחלים, ונחשבות לטפילים היכולים להעביר מחלות.
קיימים שני סוגים עיקריים: קרציות קשות בעלות מגן גוף קשיח, הנפוצות יותר בסביבת האדם ובעלי החיים, וקרציות רכות הנפוצות בעיקר במחילות, מערות וסביבות טבעיות. תוחלת חיי הקרציה יכולה להגיע עד כשנתיים, והיא מסוגלת לשרוד זמן רב ללא ארוחת דם.
הקרציות נפוצות ברחבי העולם, כולל בישראל. הן מאתרות פונדקאים באמצעות חום גוף, פחמן דו־חמצני, ריחות ותנועות.
קרציות, זכרים ונקבות, ניזונות מדם בלבד. בעת העקיצה הן מחדירות רוק המכיל חומרים מאלחשים ומדללי דם, ולכן העקיצה לעיתים אינה מורגשת מיד.
מחזור החיים של הקרציה כולל מספר שלבים:
קצב ההתפתחות תלוי בתנאי הסביבה ובזמינות פונדקאים.
קרציות נחשבות למסוכנות בעיקר בשל העברת מחלות. עקיצה ממושכת עלולה לגרום לגירוי, אדמומיות ונפיחות, ולעיתים אף לזיהום מקומי.
הדברת קרציות חייבת להיות משולבת ולטפל גם בסביבה וגם בפונדקאים. הטיפול כולל ריסוס שאריתי ייעודי לקרציות בבית ובחצר, טיפול בפנלים, סדקים ואזורים מוסתרים, ובמידת הצורך שימוש בחומרים מונעי גדילה (IGR).
בנוסף, חובה לטפל בחיות המחמד באמצעות תכשירים וטרינריים מתאימים, ולנקות ולטפל במקומות המרבץ. ההדברה מתבצעת על ידי מדביר מוסמך בלבד, עם חומרים מאושרים ובטוחים.